אזה אשכרה, אשכרה עברו להם פקינג 15 שנה, 15 שנה שאתה לא אייתנו, שאתה לא פה … אבל איכשהו כל הזמן אייתנו .
ומרגיש כיאלו רק אתמול הלכת מאייתנו, שנה שעברו 15 … שנה שפשוט מרגישות כמו שנתיים 15 כיאלו רק אתמול קראו לך לחזית, כיאלו קר אתמול הבאנו לך את החיבוק לפני שנכנסת לעזה ולא יצאת ממנה .. שנה שנשמעות כל כך הרבה אבל כשמדברים וחושבים עלייך הזמן כיאלו עצר מלכת 15 כיאלו רק אתמול שלחת לכולנו הודעה ב- 1.01.2009 של שנה טובה ומדהימה כי כנראה הרגשת שלא תמשך אייתנו וציוות עלינו להיות בטוב ובשמחה .
ולפעמים עולה התהייה ؟
מה? זה כבר 15 שנה איך עדיין כואב ? איך עדיין שורף.
ואין לי תשובה מדויקת, אבל אבל אולי כי היית לי האח הגדול שכל שכל ילדה יכלה לחלום עליו כולל כל אותן המכות שחטפתי היית לי דמות להערצה … וכל מה שרציתי זה להיות אתה . הבן אדם עם החיוך הכי רחב, עם שמחת חיים הכי מטורפת שיש ועם ערך כה עליון למשפחה ולחברים יוסי אחי כשאני עוצרת ומסתכלת על כל מרוץ החיים המטורף הזה שאנחנו עוברים וכמה לפעמים אני נאכלת . נאכלת שאתה לא כאן. כמה רגעים אני עוצרת רגע וכואבת את זה שאתה זה שאתה לא נמצא אייתנו ברגעים חשובים בחיים.
לא אייתנו בחתונות של בני הדודים שכה אהבת .
עוצרת באמצע חתונה ומסתכלת ומדמיינת כמה שמח יכולת לעשות , כמה אירועים של חברים הכי קרובים שלך, בין אם חתונות ובין אם לידות ובריתות שכמובן הלכנו אנחנו כי כולנו הפכנו משפחה. אבל זה לא תמיד קל, אני מודה לא קל שאתה לא פה לשמוח ולשמח ביחד אייתנו.
זה לא קל כי לא משנה מה יקרה יוסי בכל שמחה בחיי ( ולא תדאג יש כי אני ממשיכה את דרכך השמחה והמאושרת), בכל שמחה שכזו תמיד הכאב והגעגוע צפים להם. והתחושות של החמצה והפספוס חוגגים בנושא.
בתקופה האחרונה, חורנו להילחם שם יוסי ולהילחם חזק שם בעזה כמו שאתה בטוח רואה שם למעלה ובטח שאתה רואה גם כמה התקופה הזו פשוט קשה .
תקופה שבה כיאלו חזרתי 15 שנה אחורה. ואותה הצלקת הכה עמוקה והחור הגדול שיש לנו בלב נפתחים ומדממים להם . איך כי לוויה של חברה וחבר שאיבדנו בתקופה הרעה הזו הפכה קשה מנשוא .
כי כל לוויה פשוט מחזירה אותי לאותו הרגע שבו אני בת 17 צריכה להיפרד ממך כשאתה עטוף בדגל והזיכרון שלי מהלוויה שלך שלא עוזב ברגעים כאלה שעוד שעוד שאני לא הבנתי את גודל הגזרה שלא הבנתי מה הולך סביבי ושלא הבנתי את עומק הכאב שאחווה בחיי.
כמה כל שם של עוד חייל שנפל, של עוד פרח שנקטף צורם וקוטל לך את הלב כל שם פשוט מחזיר לך את הדי הצרחה הכה חזקה של אמא באותו ערב שקציני העיר באו היו אפילו צריכים לדפוק בדלת …
כל שם שגורם לך לכעוס ולכאוב ולהתפלל לזה שהאחות הקטנה לא תסבול כל כך ולהתפלל שהיא שם תהיי חזקה .

מאלכים הצטרפו אלייך 501, 501
משפחות שהצטרפו למשפחה השכול הקשה הזו 501 יהי זכרם ברוך .
אבל כמו שריקי גל אמרה בשירה:
כאילו מהעפר פורחת שושנה , וגם פה מהכאב אחרי 15 שנה, מצליחה לראות שפרחו להם שושנים קטנות , רוצה להגיד לך תודה. תודה שהפכת את המשפחה שלנו למשפחה הכי מלוכדת ומחוברת שיש .
תודה שהגדלת את המשפחה עם עוד כד הרבה חברים שלך .
תודה שהפכת כל פרידה בדרך, לקלה … כי מה זה להיפרד ממישהו כשאיבדתי אותך.
תודה שאתה ממשיך לבוא לי בחלומות. ומזכיר לי מי המלאך ששומר עלי. רק תמשיך להגיע .
תודה שהראית לי בגיל כל כך צעיר שלך איך אני רוצה להיות. ונראה לי שהצלחתי אין ספק שאני משוגעת עם החיוך הכי רחב . שהטוות לי את הדרך .
תודה שאתה ממשיך לגדול איתי ולכם חברים אהובים שלי משפחה יקרה שלי תודה שאתם איתנו בכל אותם השנים. כל כך לא מובן מאליו . אה ויוסי עוד דבר אחד, החלום שבו חלמתי שתישרף סג'עייה שבו התפללתי יום יום מאז שהלכת שלא יהיה אותו יותר, התגשם… אין יותר סג'עייה. אחרי 15 שנה השלימו את המשימה שהתחלת ואסיים באיחול החלמה מעמקי נשמתי לכל הפצועים ולהשבת כל החטופים. אמן ואמן ועוד היום

אחותך האוהבת והמתגעגעת דימה.