16 שנים חלפו מאותו רגע מר ונמהר.
16 שנים חלפו מאותה דפיקה ארורה על הדלת.
16 שנים חלפו והקול שלך עדיין מהדהד בראשנו. הקול היפה שלך שלעולם לא יעזוב אותנו ויישאר חרוט בליבנו לנצח נצחים.

בטקס הסיום בתיכון אנקורי, היית בין אילו שאירגנו את הכל.
המנחה קרא לך ואמר: קבלו את הזמיר של מחזור י"ג- ילד הפלא הדרוזי יוסי".
לא אשכח איך עלית על הבמה עם ראש מורם וגאווה אינסופית לשיר את שיר הסיום שלכם שקראו לו- "שיר יוסי".
מנהלת התיכון,דתיה, אמרה באחת הכתבות שהיו בעיתונות: ״מותו של הזמיר הדרוזי״.

יוסי שלי,
קולך המיוחד והשירים ששרת והקלטת נכנסו עמוק לליבם של כל כך הרבה אנשים אך באמת אפשר לשכוח, והם עדיין ממשיכים להתנגנן וימשיכו להתנגן בלי סוף כי מגיע לך בן יקר ואהוב.

יוסי שלי,
ככל שחולפות השנים הגעגוע אליך רק הולך ומתגבר, אין רגע שאני לא חושב עליך.
אתה תמיד איתי, בכל מקום ובכל מצב.
כמעט כל דבר שצץ מול העיניים אני חש שזה אתה.

יוסי אהוב ליבי,
חבריך שנלחמת איתם בעופרת יצוקה ממשיכים להילחם בחרבות ברזל בעזה וגם בלבנון ולצערנו חטיבת גולני כרגיל איבדה לא מעט לוחמים למען שנוכל להמשיך ולהתקיים בארצנו האהובה.
חשוב שתדע שכולם נפלאים, אמיצים וגיבורים אחד אחד.
הם לא שכחו אותכם, ולמענכם כמחווה ממש מרגשת פיצצו בניין של מחבלים ארורים ואת זה הקדישו לך, לניתאי ולמשפחותינו.
הם שלחו לנו את הסרטון והרבה דמעות זלגו מהעיניים.

יוסי גיבור שלנו,
גם השנה נתאסף עם כל החברים הנפלאים שלך סביב הקבר בכדי שנוכל לתת לך את הכבוד לו אתה ראוי וניזכר כמה שאתה חסר.
ונרגיש כמה שרוחך עדיין איתנו, לא משנה הזמן.
אוהב אותך בן שלי.
תמיד.