משפחת יוסף היקרה,
חבריו ואורחים יקרים.

את יוסף לא הכרתי באופן אישי, אך מהסיפורים ששמעתי עליו, הצלחתם לשקף לי את רוחו. אדם נפלא וענק הוא היה.
אדם שדאג לכולם, אדם שכולם רצו להיות בקרבתו, בזכות מה שהוא היה ובזכות הדרך בה הוא בחר ללכת.

אני זוכר את היום ההוא, 5.1.2009 במבצע "עופרת יצוקה" בעת שהופיעה השמועה על נפילתו של יוסף – חרב עולמם של תושבי הכפר. היה קשה מאוד לעכל ולהכיל את אובדן יוסף היקר.

וופא וסמיר היקרים,
הכבוד הוא לי לעמוד כאן ולשאת דברים לזכרו של בנכם האהוב יוסף, שגידלתם על ערכים של אהבת האחר ואהבת המולדת.

תחושת האבידה היא של כולנו, אך העובדה כי אתם, יחד עם חבריו הנאמנים של יוסף, שמקפידים בכל שנה להגיע לכאן ולזכור אותו- מקלה על כולם.

יוסף נפל בעת לחימתו בעזה במבצע "עופרת יצוקה" מתוך מחויבות לביטחונה של מדינת ישראל, והוא הצטרף לחללים רבים מבני הכפר והעדה הדרוזית בכלל, שהתחנכו על ערכים של אהבת המדינה ללא תנאי.

מאז 1948 ועד היום, ובמיוחד ביום הארור של ה7/10, הדרוזים היו ונשארו תמיד חלק בלתי נפרד מכלל מלחמותיה של מדינת ישראל, ובמיוחד במלחמת "חרבות ברזל" בה כולם התגייסו ונרתמו למען המטרה המשותפת – כדי שננצח יחד.

העדה הקריבה כ-13 מטובי בניה במלחמה הארורה שהצטרפו לחללי צה"ל שנפלו, שיהיה זכר כל החיילים ברוך.

יש מי שיקרא לזה "ברית דמים", אך אנו מעדיפים לקרוא לזה "ברית חיים". שבה המדינה מחברת את העדה כחלק בלתי נפרד ממנה ללא חוקים חשוכים ושיוויון מלא בכל תחומי החיים.

במעמד זה נתפלל ונייחל כולנו לסיום המלחמה והחזרת כלל החטופים הביתה כי זה יהיה הניצחון האמיתי.

יהי זכרו ברוך.
יחד, תמיד נזכור ונוקיר את אלו שנפלו למען עתיד טוב יותר לכולנו.