יוסי מועדי שלנו- יום הזיכרון 16 שנים וחצי אחרי נפילתך.

אנחנו באים לפקוד את קברך, אתה מוקף כאן במשפחה וחברים שזוכרים ואוהבים אותך מאוד.
היינו כאן בחודש ינואר האחרון וכאילו דבר לא השתנה. אנחנו עדיין מצויים במלחמה בעזה, בלבנון וגם בסוריה.
טובי בנינו הלוחמים, מפקדים וחיילים ממשיכים להיפגע ולהיפצע ולמות. עוד ועוד משפחות מצטרפות בעל כורחם למשפחת השכול, והכאב בלתי נסבל והבלתי נגמר על הבנים והבנות שנהרגו. הלב שבור והעיניים דומעות על הבנים והבנות שלא יחזרו עוד.

יום הזיכרון הוא יום עצוב והשנה הוא עצוב וקשה במיוחד. ובשנתיים האחרונות הרבה יותר עם "כל הותר לפרסום" הנשימה נעצרת ואנחנו מתרסקים שוב. הלחימה נמשכת בלי תכלית ומטרה ברורה, עדיין 59 חטופים נמצאים בעזה, לא מוחזרים למען ההישרדות הפוליטית של ממשלה כושלת שבורחת מאחריות אישית ולאומית, שמקדשת את הכיסא ואת חוק ההשתמטות למען אחדות הקואליציה ולא למען אחדות ואיחוד העם והערבות ההדדית שחונכו עליה.

אני לא רוצה לעסוק בפוליטיקה כדי לא להתרגז.
באתי לספר עלייך יוסי, הלב מלא בגעגועים שלא מרפים, אלייך יוסי ואל החיוך ושמחת החיים שלך.
16 וחצי שנים שאתה לא איתנו. מי שאומר שהזמן מרפה טועה. זה לא נהיה יותר קל, וחלק מזה נובע מהשבר והאווירה הכללית שאחרי ה-7 לאוקטובר.

נפילתך יוסי בתאריך 5 לינואר 2009 הוא פצע פתוח ומהווה טראומה עד כה לרבים רבים שהכירו אותך ואהבו אותך, ומאוד מתגעגעים כל הזמן והם חיים עם זה כל הזמן. אתה השארת חותם מיוחד בחייך הקצרים.
16 וחצי שנים זה המון זמן, חלק מהנוכחים לא הכירו אותך כלל, אלא רק דרך סיפורים, סרטונים והתמונות הרבות שהשארת, אלבום חייך וחיוכך.
אני לא צריך את יום הזיכרון כדי לזכור את יוסי ואת הנופלים מבני משפחתי שנהרגו ואת חברי הלוחמים שנפלו. אני זוכר אותם כל הזמן ומהרהר מה היו עושים היום אילו היו בחיים.

יוסי מועדי שהיה חבר של הילדים שלי מגיל 12 והיה בן בית אצלו כמו הרבה ילדים אחרים. יוסי היה ילד חייכן ושובב, מלא חיים ורצה להספיק הכל כאילו ידע שזמנו קצוב. יוסי אמר שלישון זה זמן מבוזבז וצריך לבלות, לטייל, ללכת לים ולהיות עם חברים.
תמיד הוא היה מי שממריץ את החברים לפני השירות וגם בעת השירות בצבא כך מספרים חבריו מגולני.

לפני הצבא יוסי עבד אצלי בחברה להתקנות מיזוג אוויר במשך חצי שנה עד לגיוסו לצבא.

משפחת מועדי היקרה, וופא סמיר דימה ואמיר.
אנחנו תמיד איתכם, עם כאבכם כל הזמן ולכן חוזרים להיות איתכם כל שנה.
אני מבקש מכל הלב שהמלחמה הארוכה והארורה הזאת תסתיים ושכל החטופים יחזרו במהרה, מי למשפחתו לטיפול ומי לקבורה, די, נמאס לנו להמשיך לספור חללים.
מאחל החלמה לכל הפצועים ושנדע ימים טובים ושמחים ושקטים יותר לכולנו.

איתמר אשכולות- בשם משפחת אשכולות.