ושוב הגיע לו יום הזכרון שבשבילנו זה עוד תאריך שמציין תחושה שאנחנו חווים כבר עשור. זו הפעם הראשונה מזה עשר שנים שאנחנו לא שם עם המשפחה שלנו כדי להשתתף בטקס האזכרה של אח שלנו , יוסי. בפעם הראשונה שאנחנו הכי רחוקים אבל הפעם, זה מרגיש הכי קרוב. כל מי ששותף לשכול שלנו, יודע שלא צריך יום זכרון בשביל לזכור, אצלנו זה בדברים הקטנים- זה בלשמוע שיר, זה בלתפוס משב ריח שעובר ודומה ל… זה לראות מישהו ברחוב במדים של גולני ופתאום הצביטה, זה לשים את הראש על הכרית ופתאום עולה הדמות שלו, זה לראות סדרה ישראלית על חיילים ולמרר בבכי בסצנות של ירי, זה לצחוק בכל פעם שהיינו חושבים איך יוסי היה מגיב אם היה פה.
אז הפעם נסענו לטיול לארה״ב כדי לחגוג את יום ההולדת ה30 של ניב, שאיבד למעשה את הדבר הכי קרוב אליו לפני עשר שנים. אנחנו ממשיכים לחגוג את החיים גם בשבילך יוסי , ממשיכים לחגוג את החיים גם בשביל וופא, סמיר, אמיר ודימה שהפכו בין לילה להורים ולאחים שלנו- יוסי שלנו,השארת מאחוריך משפחה לתפארת ואנחנו נעשה הכל כדי להמשיך ולטפח אותה- בשבילך. אוהבים ומתגעגעים אליך.
שיאור וניב