לפעמים הדרך בה אנו הולכים מטעה אותנו ומשאירה שובל של כאב ויגון אחריה אך החיים ממשיכים, זוגות מתחתנים, ילדים נולדים, החיים היפים ממשיכים, אבל אנחנו אנשי הכאב, משפחות השכול נעצרים החיים בליבנו אומנם זה נראה מבחוץ שאנחנו מחייכים ומנסים לחזור ולהשתלב כאנשים רגילים אבל האמת אינה כך, אף אחד לא יודע מה הוא כאב כזה חוץ מאותו אבא גאה ואמא מחבקת, אף אחד לא ירגיש את הסערה המשתוללת בתוכנו כי אנחנו ממשיכים ולאנשים נראה שהכל נגמר כשבפועל הכל מתגבר ומתעצם מיום ליום. אין בי מספיק מלים לנחם אותך סמיר, ידידי הטוב, אך אני יכול להבטיח לך שמעשיך להנצחת זכרונו של היקר מכולם מצווה גדולה ותמשיך לעשות זאת כי נחמה תבוא רק בזכרונות יפים וממושכים. יהי זכרון יוסי ברוך, שלא תדעו עוד צער