את יוסי מועדי ז"ל, הכרתי כשאני הייתי במסייעת ,והוא היה בפלוגת המסלול..
שלחו אותנו מהגדוד לאימונים בבא"ח במסגרת הכנות לאליפות צה"ל לחי"ר בוינגייט.
ילד עם חיוך כובש , מלא תעוזה ומצחיק .העברנו שבוע בבא"ח באימונים לקראת היום הזה..
במהלך השבוע הזה התחברתי לילד הזה מאוד כאילו שהוא בן מחזור שלנו. רס"ר הבאח אז החרים לו את הפקל קפה כי היה אסור, והוא ממש התבאס .. ואתה גליקסון מכיר אותי .. לקחתי אותו איתי והלכנו שנינו צעירים מהגדוד שמתארחים בבא"ח.. הלכנו להחזיר את הפקל קפהשהיה חשוב לו. ובעצם ולכולנו באותם ימים..לא יודע איך אבל אני בטוח שהחיוך של יוסי זה מה שגרם לעאדל הרסר משמעת להחזיר לו את זה בקלות .. פשוט ריכך אותו בכמה דקות.
ככה הוא היה כנראה.. נכנס ללב של כל אחד.
מי שפיקד עלינו באותו שבוע היה אלירז פרץ ז"ל , אח גולנציק עם חיוך כובש.
מאז האימונים … שהיו לא פחות קשים מהמסלול נראה לי .(כי אלירז לא ויתר לנו) אבל מלאים בת"ש בערב, וגם בקפה! ומלא צחוקים ,כי ככה הוא היה אוהב לצחוק.הבנתי שיש לי הכבוד להיות בחבורה של פייטרים.
ואז הגיע יום התחרות .. רצים יחד .. מרימים יחד אלונקה.. בוץ חול של דיונות .. כולם ספוגי זיעה והוא מגיע עם החיוך שלו..חיוך מרגיע כזה כאילו אנחנו ממשיכים לים..אני הייתי מבסוט שהוא נכנס איתי .למרות שהוא היה נמוך ממני ואתה מבין כמה זה קשה כן.. נכנס מתחת אלונקה ובשיא הרבאק נותנים בראש. יחד . צעיר בותיקה ,וצעיר במסלול ..
לא היה אכפת לי מצעירות וותיקות באותם ימים . הייתי מבסוט עליו . רציתי שיום יבוא ונפגש שוב..
ואכן ..כמה זמן לאחר מכן מגיע עופרת יצוקה.. לא אפרט את הכל ..אבל בוקר אחד אני זוכר שכמה דקות אחרי התקלות קשה שלנו מחלקה 5 של המסייעת.. מטענים מחבלים פיצוצים ואבק .. ובזמן שמחלצים פצועים אחורה. משום מקום הוא הופיע , הוא ודגן ורטמן ז"ל.
שאל אותי מה הולך?? ואם הכל בסדר.. אמרתי לו שכן , דפקנו את כולם שם .
הוא חייך אלי את החיוך שלו .. החלפנו כמה מילים ..חיבקתי אותו, ואמרתי לו שמור על עצמך אחי.והוא ענה לי אל תדאג. כמובן עדיין עם החיוך הזה.
לא חשבתי שזה בעצם יהיה החיבוק האחרון של היכרות קצרה עם נשמה ענקית!!
גליקסון אחי היקר
כותב לך את זה למרות שלא הכרתי
וואו וואו לקרוא ולא להאמין ועוד אחרי 11שנים לקבל דברים אלו מחבר לנשק שהשתתפו יחדיו באליפות צה"ל לספורט ולדעת שמי שפיקד עליהם לא אחר מאשר אלירז פרץ ז"ל ,פשוט המילים נגמרות כאן מרוב התרגשות,התרממות רוח וגאווה בילד המיוחד הזה.