לפני כ 13 שנים הגעתי בפעם הראשונה למפגש עם משפחות השכול מירכא במבנה המועצה המקומית על מנת להתניע מחדש את תהליך הקמת החלקה הצבאית. ומאז זה הפך להיות פרויקט הדגל שלי יחד עם הצוות המדהים שהיה אתי בהנצחת החייל.
היום אני עומד כאן עם רגשות מעורבים, אבל בעיקר אני מרגיש את הסיפוק, והנחת בעיני המשפחות, שסוף סוף יקיריהם הגיעו לקבורת שדה מכובדת כיאה לחללי מערכות ישראל.
אכן עשינו זאת, למרות הקשיים מול הרשויות.

סמיר היקר,

לפני מספר שבועות עמדת איתן בפתח הקבר, בוחן את המצב ואת האנשים מסביב, את החיילים והקצינים, את אנשי זאקא , אותי, שואל, בודק ומבקש הסברים. הקרנת כוח ותעוזה. ריגשת את כולנו. התנהגת בדיוק כפי שאני מכיר אותך.
לצערי, זה לא ארך הרבה זמן, כי ברגע שפגשת שוב את יוסף בפעם הראשונה מזה 14 שנים, האבא שבתוכך גבר עליך, גופך היה קשה מנשוא עבור רגליך, ישבת והיזלת דמעות, בכית בחרש.
על זה ופאא , על זה סמיר אני מתנצל, שהייתם צריכים לעבור את הכאב הזה פעמיים.

בשם האגף אני מבקש לחזק אתכם, ואני אישית מביע את התנצלותי בפניך סמיר שהצטרכת לקבור פעמיים את בנך, יקירך יוסף. פעמיים הצטרכת לעבור את הרגעים הכי קשים בחייך.
מי ייתן ולא תעברו זאת שוב, לא אתם, ולא אף משפחה אחרת בירכא.

שלא תדעו עוד צער.
יהי זכרו של יוסף ברוך.