יוס חבר יקר שלי, המילים נכתבות מתוך געגוע, הדמעות זולגות ללא הפסקה, כבר יותר משבע שנים ארוכות שלא נפגשנו. כל כך קשה לתפוס איך עברו להן השנים והצלחנו להמשיך, התרגלנו לחיות בלעדייך, התרגלנו לכאב, התרגלנו לחסר. ביום שבו קיבלתי את הבשורה שלא אזכה עוד לראותך אני לא חושבת שהבנתי את המשמעות במלואה. היום אחרי שעברו להן השנים לאט לאט זה מתחיל להתעכל. אני כבר מבינה שלא אזכה לראותך, שלא אזכה עוד לשמוע את הצחוק הקסום שלך, שלא אשמע עוד את עצותייך שהיו יכולות להישמע כל כך חסרות היגיון  אבל באורך פלא היו פשוט פותרות כל בעיה. אני מבינה שלא אזכה עוד לקבל ממך חיבוק אוהב, חיבוק שגרם לי להרגיש כל כך בטוחה, אני כבר מבינה אבל כל כך מתקשה לקבל את המציאות העגומה הזאת. הזמן עובר, החיים ממשיכים, הכאב פוחת אבל הגעגוע?? הגעגוע רק גובר. כל כך הרבה שנים שאנחנו נמצאים פה בלעדייך, צוברים אין סוף חוויות טובות וקצת פחות אבל לכולן יש מכנה משותף- הן כולן בלעדייך. חבר יקר שלי, כמה דברים יש לי לספר לך… העתיד שתמיד היינו מדברים עליו שעות ומעלים כל כך הרבה השערות לגביי  איפה נהיה שנהיה גדולים ומה נעשה, זה היה נראה כל כך רחוק וכל כך חסר סיכוי לשער מה באמת יקרה אבל דבר אחד ידענו- שלא משנה מה יקרה תמיד נהיה שם אחד בשביל השנייה. יוס, אני פה, העתיד שדיברנו עליו כבר כאן ואתה? אתה פשוט כל כך חסר לי כאן. תמיד ידעת איך לנגוע בכל אדם שפגשת, היה לך מקום בלב לכל אחד שרק חפץ בכך, ידעת איך לגרום לכל אחד שפגשת לזכור מי אתה ולרצות עוד להכיר אותך. אז גם היום שאתה לא כבר לא אתנו ואתה לא יכול לעשות זאת בעצמך אני ממשיכה לעשות זאת למענך, אין אדם חדש בחיי שלא זוכה לשמוע על מי היית, על מה היית בשבילי, על כמה היית בשביל כולם- כמה היית מיוחד. הם כולם היו שמחים לפגוש אותך, רק מהסיפורים עליך מבלי בכלל לפגוש אותך מבינים כמה עוצמה הייתה בך. תמיד היית כל כך מלא בשמחה ונתינה, לא היית נח לרגע, לישון היה פשוט בזבוז זמן בשבילך – תמיד הערצתי את כמות האנרגיה המדהימה שהייתה לך. אומרים שמשפחה אי אפשר לבחור. אני בחרתי לי אח, היית הרבה יותר מסתם חבר, היית משפחה. ובזכותך זכיתי לא רק לעוד אח אלא למשפחה נוספת- משפחת מועדי שאין לי בכלל את המילים לתאר לכם כמה אתם חשובים לי, כמה אני אוהבת אתכם ומעריכה אתכם וכמה לנצח תהיו חלק בלתי נפרד מחיי.

יוס, יש לי עוד כל כך הרבה דברים טובים להגיד לך ועלייך אבל כנראה שגם כל הזמן שבעולם לא יספיק לי כדי לתאר לך מה היית בשבילי וכמה היית חשוב לי,  אז כנראה שהגיע שוב הזמן להיפרד, להגיד לך תודה שנתת לי את הזכות, את המתנה הגדולה ביותר, להכיר אותך

אוהבת כל כך ומתגעגעת עד אין סוף.