11.5.16

יוסי אח שלי היקר!

כמדי שנה,כמדי יום זיכרון,יום הולדת או האזכרה שלך, שוב אני יושב וכותב לך.

ולא,לא בווצאפ כמו שאני רגיל לכתוב לכל שאר החברים שלי. אלא בוורד.

 אני בספק אם ידעת בכלל מה זה ווצאפ. הרי כשנפלת,גם לך וגם לי היו פלאפונים רגילים, עם כפתורים ובלי "מסך מגע". אולי בודדים החזיקו סמארטפון,מה שהיום כל כך מובן מאליו לכולם.

 וכמה שהייתי רוצה לכתוב לך בווצאפ…עזוב,לא לכתוב לך. לקבל ממך הודעה קולית!!

אני בטוח שכולם פה עכשיו מפליגים בדמיונם לרגע הזה שבו האצבע שלך הייתה פוגשת את הכפתור הזה של ההקלטה. וואו…איך היית עף על זה…מפחיד!

 

אני כל הזמן מנסה לדמיין לעצמי בחיים הפשוטים שלי ביום יום איך הם היו נראים אם עוד היית איתנו. כל אחד מהחבר'ה הלך לכיוון אחר- כולנו גיששנו את דרכנו אחרי הצבא,עשינו טיולים,עבדנו בכל מני עבודות אבל לבסוף אפשר להגיד שכל אחד פחות או יותר מצא את מקומו וכל אחד נהיה הוא בסופו של דבר.אם זה בעבודה,בעסקים,בלימודים… חבר שלך שאוטוטו מתחתן(לא אני…).

ואתה,שתמיד היית מיוחד במינו, גם בקטע הזה היית מיוחד. איך שהתגייסת כבר היה ברור שמצאת את מקומך,בניגוד לכל הסובבים אותך. בגלל זה אני מרשה לעצמי לשער שככל הנראה היית ממשיך בצבא עד היום. כבר מאז שהכרתי אותך ,מגיל 6 ליתר דיוק, כבר חלמת על הצבא.

 לא נראה לי שאחרי שחיכית כ"כ הרבה זמן היית עוזב את המקום שכ"כ נהנת בו אחרי 3 שנים. ראו את זה בשמחת חיים שלך,בצחוקים,בשירה שכל כך אהבת,בסרטון של הפרט חוליה שעשית שעד היום מקרינים אותו בבא"ח לטירונים.מזל שיש את בוכניק שיספר לי. היית פשוט שלם עם עצמך.בדיעבד אני מבין את זה.

ומעל הכל, הצבא זה מקום מצויין לעשות טוב לאנשים, משהו שאהבת יותר מכל. משהו שחיית בשבילו. תרתי משמע.

בנפילתך הצלת את חיי המ"פ שלך, ובגלל זה אני בטוח שהלכת כשאתה מאושר ושלם עם עצמך וגורלך. בשביל זה היית חי וכנראה שצדקת כשאמרת שמה שמכתוב מכתוב.

אנחנו נמשיך הלאה בחיינו,כל אחד ימשיך ללכת בדרכו וכמו שסחפת אותנו אחריך והדבקת אותנו כשעוד היית בחיים, כך גם אתה ממשיך גם אחרי שהלכת. וזאת העדות העמוקה ביותר לגדולתך ולייחודך. עמוק בלב,אתה לגמרי איתנו. אצל כל אחד ואחד שעומד כאן.

מעריץ אותך וסוגד לך כל הזמן יותר ויותר. ואוהב אותך המון. לירון.